שרים במדים

סיפור אישי



ציפי מור (מוסקוביץ)

תאריך לידה: 31/03/1954
להקה: להקת פיקוד הדרום
תפקיד: שחקנית-בדרנית ורקדנית

ניסיון בימתי קודם: הופעה על הבמה בגיל 4 בבלט.

תאריך גיוס לצה"ל: בסוף 1971 בגיל 17 (עם אישור מההורים).

היכן היתה הטירונות: צריפין

האם הגיוס היה ישירות ללהקה: חודש לאחר הטירונות שירתנו בעזה, עד לגיוס ללהקה.

היכן היתה הבחינה ללהקה: בבית-החייל בתל אביב.

מי היו הבוחנים: רפי בן-משה, יעקב קלוסקי, יאיר רוזנבלום, אורי קריב, קצין חינוך פיקוד דרום ועוד כ- 10 אנשים הקשורים ללהקות.

מהם קטעי השירה/משחק שביצעת בבחינה: "כולם הלכו לג'מבו", "הבאנו שלום עליכם" (יצא מערכון במקום שיר), קטעי חיקויים בכל השפות, קטעי ריקוד ג'אז ופנטומימה.

סיפור מיוחד/אנקדוטה על הבחינה: הגעתי לאודישן הראשון בגיל 16 כשעוד לא היה לי צו גיוס, רק שמעתי מאיתן מסורי ועוד נגן כששמעתי שעשו חזרות במלון בתל אביב. הקשבתי מהמרפסת (זה היה בקומה ראשונה) והתחלתי לדבר איתם. הם סיפרו לי שהם בלהקת חיל-האוויר ושיש בחינות ללהקות בבית-החייל. בתקופה ההיא למדתי ברננים, בית-ספר לאומנויות, הם לא ידעו בת כמה אני, אז המליצו לי ללכת. מרוב התרגשות, קרעתי 3 זוגות כפכפים שאיתם הגעתי לבחינה באותו היום. עשיתי בחינה של 20 דקות תכנית, וכל אנשי הלהקות קפצו עלי אחרי שנודע להם שבאתי ללא צו גיוס. הם ביקשו שבגיל 17, כשאקבל צו ראשון, אביא אישור מההורים שמרשים לי להתגייס גיוס מוקדם - וכך עשיתי. בחירתי היתה להקת פיקוד דרום מכיוון ששם היו יותר ריקודים ומערכונים יחסית ללהקות האחרות.

תאר/י את ההשתלבות בלהקה: היה מלחיץ קצת בהתחלה, מיונים מיונים בכל יום. מתוך 30 איש נבחרים רק 10 אנשים חדשים בערך או אפילו פחות. עוד לא היו לחדשים "מדי להקה", במיוחד לבנות הלהקה שקיבלו מכנסיים מיוחדות (אז בצבא לחיילות היו רק חצאיות), והפריבילגיה היתה רק לבנות הלהקה, אז חיפשנו בארגזי הרקוויזיטים מכנסיים של בנות ותיקות שעזבו כדי להשיג לנו זוג מכנסיים כאלה, עד שתפרו לנו במיוחד. הבנות הותיקות הרגישו כעס על המהירות שבה אנו החדשות משתלבות ונכנסות לעניינים, אבל זה עבר להן בשלב מסויים.

חברי הלהקה בתקופתך: חנה לסלאו, אביבה אבידן, יוריק בן-דוד, איציק עוקב, רוני בראון, דני טימור, אלי שני, ברייני ווינשטוק, דליה בן-קיקי, דפנה הלל בן-דוד, דפנה מיינצר-זהבי ועוד רבים וטובים.

קטעי סולו, מערכונים ותפקידים בולטים/מיוחדים: מערכונים מצחיקים וריקודים. היה לי קטע פנטומימה הנקרא "צנחן בפעם הראשונה" אותו העתקתי, פחות או יותר, מיענקלה נוי, חבר להקת פיקוד-דרום כמה מחזורים לפני. הייתי רקדנית ושחקנית-בדרנית, היה לנו שיר מצחיק שבו איציק (עוקב) ואני היינו גמל, וחנה שרה: "לגמל הרזה יש מין טבע כזה..." משהו הומוריסטי על גמל שמתפרק כזה. היו מערכונים בהם הייתי לוציקה, העוזרת למעצבת בגד החייל המדברי. בכל המערכון היתה לי מילה אחת ובכל זאת הדמות היתה קורעת.

סיפורים מיוחדים על תקופת הלהקה: במלחמת יום-הכיפורים נתקלנו בחיילים רעבים, אז הבאנו חלות טריות מהבית, בשמים קטנים, סיגריות, כדי לפנק חיילים בדרך. שלחנו דרישות שלום כשחזרנו מסיני לארץ למשפחות, שלא היה להם מושג אם החייל שלהם חי או לא. בכל יום ניצלנו לפחות 6 פעמים מההפגזות תוך כדי שאנו מצחיקים ומשעשעים את החיילים. כמעט נכנסנו לסואץ בשליטה המצרית בטעות, ורק עירנות של טרמפיסט הצילה אותנו וברגע האחרון פנינו לכיוון מקום הכוחות של הצבא שלנו.

איך היה המעבר מהצבא לאזרחות: בתום המלחמה, כשנסעו להופיע בפתח במובלעת ברמת הגולן, חווינו הפצצה מאוד חזקה בלילה החשוך והבוצי, ובכלל אחרי תקופה ארוכה של שירות במלחמה באזור קרבות תחת אש, המתח ניכר בנו. לא היה פשוט, ועד היום בכל שעת הפצצה כלשהי או רעש חזק, אני מביטה סביב כדי לדעת לאן לברוח וכמובן אני מכירה את רוב השירותים בארץ, כי במדבר היה מאוד קשה בענין הזה לבנות להסתדר. הכל מסביב מוקף חיילים או מצרים - כל הזמן חששות .זה משפיע על הגוף במידי ורושם טראומה רצינית.

ציפי מור.